<h1>חולין ע"ב ע"ב</h1>
<h2>דף נח.</h2>
גרסינן בשלהי פ"ב דקידושין הלכה המקדש בחולין שנשחטו בעזרה [נ"ח ע"א], אשכחינהו מר יהודה לרב יוסף ורב שמואל בני רבה בר בר חנה דהוו קיימי אפיתחא דבי רבא. אמר להו (תנן) [תניא] המקדש בפטר חמור בבשר בחלב בחולין שנשחטו בעזרה רבי שמעון אומר מקודשת, אלמא חולין שנשחטו בעזרה לרבי שמעון לאו דאורייתא. פירוש איסור הנאה דידהו, דאי דאורייתא היכי א"ר שמעון דמקודשת. ורמינהו ההיא דפרק אחרון דמסכת תמורה [ל"ג ע"ב] רבי שמעון אומר חולין שנשחטו בעזרה ישרפו וכן חיה שנשחטה בעזרה. וכיון דאף חיה תישרף כשנשחטה בעזרה, דמן התורה אין אסור אלא בהמה ואפילו בעלת מום, אבל חיה לא, אלא דגזר רבי שמעון [חיה] אטו (משום) בהמה. ואי בהמה מדרבנן היכי גזרינן חיה אטו בהמה. ומשני דודאי חולין שנשחטו בעזרה לרבי שמעון דאורייתא, ומתניתין דהכא דמקודשת לרבי שמעון, כגון שנשחטה ונמצאת טריפה ורבי שמעון לטעמיה דאמר שחיטה שאינה ראויה לאו שמה שחיטה וכו'.
גרסינן בתוספתא דשחיטת חולין פרק שני [חולין פ"ב ה"ד] השוחט בעזרה בהמה חיה ועופות טמאים אסורים בהנאה ואין צריך לומר באכילה. בהמה חיה ועופות טהורים מותרים בהנאה. השוחט (לאכילת גוים לאכילת) את הטריפה וכן השוחט ונמצאת טריפה רבי מאיר אוסר בהנאה רבי (מאיר) [שמעון] מתיר בהנאה. השוחט לרפואה לאכילת כלב [לאכילת גוים] אסור בהנאה. השוחט ונתנבלה בידו והנוחר והמעקר ושחיטת נכרי מותר בהנאה. השוחט בעזרת נשים בהמה חיה ועופות טהורים מותרים באכילה ואין צריך לומר בהנאה. עד כאן [לשון] התוספתא.
ולי הסודר קשה רישא דרישא, דקתני השוחט בהמה חיה ועופות טמאים בעזרה אסור בהנאה (אריבל דמאי) [אליבא דמאן] והא שחיטת טמאים כמאן דליתה דמיא, אלא בטהורים דמותרים דדוקא שחיטה דטהורים הוא דמהניא, ואע"פ דטריפה אוסר רבי מאיר כשנשחטה בעזרה, היינו טעמא דמהניא שחיטה לטהרה מידי נבילה. כדאמר [חולין ע"ד ע"א] רב יהודה ואמרי לה במתניתא תנא וכי ימות מן הבהמה מקצת בהמה מטמאה ומקצתה אינה מטמאה, איזו [היא] זו טריפה שנשחטה. ואע"ג דשחיטה שאינה ראויה היא אצל אכילה, לטהרה מידי נבילה שחיטה היא. אבל בהמה חיה ועוף הטמאים אין שחיטתן מטהרתן מידי נבילה כדאיתא בפרק בהמה המקשה
